<h1>כל בו הלכ' ראש חדש סימן מ"ג</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ואחר תפלת השחר הציבור קורין את ההלל בדילוג, ומברכין לפניו לקרא את ההלל. ומצינו סמך לקריאת ההלל בראש חודש שרמזו דוד במזמור הללויה הללו אל בקדשו שיש בו י"ב פעמים הללויה כנגד י"ב חדשים, ומשמע הללו אל בקדשו על קידוש החודש. ואמרו רז"ל תניא יחיד לא יתחיל, ואם התחיל גומר. פירש הרי"ף ז"ל יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר בלא ברכה. והר"ז ז"ל כתב שמעתי פירוש זה יחיד שאירע לו נס לא יתחיל, כי כשתיקנו נביאים הראשונים לקרות ההלל לא תיקנו אלא לציבור כשיגאלו מצרתם אבל על צרת יחיד לא תיקנו לאמרו כלל כשיגאל ממנה ומודה על הנס, אבל הלל דראש חודש יחיד קורהו ומברך עליו כן דעת רבינו תם ז"ל. והר"מ במז"ל כתב שקריאת ההלל בראש חודש אינו אלא מנהג, והמנהג אינו רק בציבור, ואין מברכין עליו לפי שאין מברכים על המנהג. ויחיד לא יקרא כלל, ואם התחיל קוראו בדילוג כמו בציבור. ולפי דברי הרי"ף ז"ל נראה שהציבור מברכין עליו ואף על פי שאינו אלא מנהג. ואין להקשות עליו דמנהג של ערבה דאמרינן רב חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא ואין מברכין על המנהג, לפי שבמנהג ערבה שאין בו אלא חבטה בעלמא אין לברך עליו אבל במנהג הלל שהוא שבח והודאה להשם יתברך ראוי לברך. ורבינו תם ז"ל תירץ דאמנהג טלטולא בעלמא כגון ערבה לא מברכינן אלא מנהג דבר אחר מברכין, שהרי מברכין איום טוב שני של גלויות שאין זה אלא מנהג. ויש סותרין טעם זה לפי שאין יום טוב שני דומה לשאר מנהגות לפי שעיקר המנהג בו משום ספיקא דאורייתא. והראב"ד ז"ל פירש ואם התחיל גומר בברכה שאין כאן קדשנו במצוותיו וציונו, ואין נוסח ברכה זו רק הודאה בעלמא כמו תשבחות והודאות שאנו אומרים בפסוקי דזמרה, אך בירושלמי כתב גומר בלא ברכה. ונראין הדברים כיון דברכה שאינה צריכה היא ויש בה הזכרה ומלכות אם יברך יהיה עובר על לא תשא. ואם ירצה להרבות בשבחו של מקום יברך בלי הזכרה (מלכות) [ומלכות], ויאמר בנוסח זה ברוך (אתה ה') מלך מהולל בתשבחות, ויש גדולים נהגו לברך [ברכה] שאין לפקפק בה, וזה היא נוסחה ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם המהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדו ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות, ואחריו נוסח הברכה לדברי הכל יהללוך, הלכך לדברי הפוסקים ז"ל שיחיד גומר בלא ברכה אין היחיד אומר אותה אך יברך בלתי הזכרה ומלכות כמו שכתבנו, ואחר ההלל אומר קדיש שלם. וכן בכל יום ספר שיש בו קרבן מוסף אומר קדיש שלם לפני הוצאת התורה, ואם אין בו קרבן מוסף אין אומר רק קדיש זוטא.
